החלטה בתיק ת"א 002001/04

עיקר טענתו של התובע היא כי מאז נכלא התובע בחשד לרצח, הוא הורשע ברצח וריצה למעלה משמונה שנות מאסר מאחורי סריג ובריח. במשך למעלה משלושים שנה הוא הקדיש את זמנו בניסיון להוכיח את חפותו מהפשעים שיוחסו לו. לטענתו, מאז הוא שוחרר ועד עצם היום הזה בשל אירועים אלה נגרם לו נזק נפשי. הוא מתקשה לחזור לאורח חיים רגיל, מתקשה למצוא לעצמו פרנסה ולהשתלב באורח חיים נורמטיבי.

כתב התביעה מבוסס על עילות נזיקיות שונות ובהן: תקיפה, כליאת שווא, רשלנות והפרת חובה חקוקה. התובעים מבקשים מבית המשפט לפסוק כי כתוצאה מעוולות אלה הם זכאים לפיצויים, אשר לטענתם הם בבחינת "נזקי גוף".

דיון

תקנות בתי המשפט (אגרות), תשמ"ח - 1987 (להלן: "תקנות האגרות") מבחינות בין תביעה לסכום קצוב, תביעה בשל נזקי גוף והליכים ששווי הסעד המבוקש אינו ניתן לביטוי בכסף.

פקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח - 1968 מגדירה נזק כדלקמן:

"אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם-טוב, או חיסור מהם, וכל  אבדן או חיסור כיוצאים באלה."

החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף) תשכ"ד - 1964 קובע בסעיף 1 כדלקמן: "נזק גוף" - לרבות מחלה, ליקוי גופני או שכלי, ומוות."

מקבלת אני את כל טיעוני התובעים כפי שפורטו בהרחבה בתגובתם לבקשה. הנני קובעת כי הנזקים הנתבעים אף כי אינם בגין פגיעה פיסית בגופו של התובע, הרי משעה שהוא יוכיח שנגרמה לו פגיעה נפשית והוא זכאי לפיצוי בגין כאב, סבל, הפסד הכנסה וכל שאר ראשי הנזק, הרי שאין כל הבדל בין תביעה זו לבין כל תביעה אחרת בגין נזקי גוף שמוגשת לבית המשפט ואשר התובע משלם לגביה אגרה כפי שקבוע בתקנות לגבי תביעה בגין נזקי גוף. כך בפס"ד מרגלית נ' מדינת ישראל (ת.א. (י-ם) 592/92, תק-מח 98(1) 1444) נקבע כי התובעת נבהלה בגין מעשה תקיפה, אך לא נפגעה בגופה, נפסקו לה פיצויים בגין מה שהוכר שם כ"תגובה פוסטראומטית ברורה", וכך קובע שם בית המשפט:

"אין זה גם מפתיע כי גם אם למרבית המזל לא נגרם לתובעת נזק גופני צמית, הרי שנותרה לה בעקבות המקרה נכות נפשית צמיתה, והתוצאות הקשות של הפגיעה הנפשית ימשיכו לתת אותותיהן גם בעתיד הרחוק".

כך גם בספרו של כב' השופט קציר בעמ' 988:

"באשר לשאלה אם סבל נפשי שנגרם לנפגע, בלא שיהיה מלווה בפגיעה בגופו... עשויים להיות מכוסים על ידי הגדרת המונח "נזק גוף", אשר בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, לא יכול היה להיות, לכאורה, ספק, שאמנם נכללים הם בהגדרת "נזק גוף", אשר בסעיף 1 של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הכוללת "פגיעה או ליקוי"... נפשי או שכלי. על כן, לפי לשונה, ועל פי רוחו של החוק האמור, לא ניתן היה לראות מדוע לא יפרשוה בתי המשפט ככוללת את ההלם הנפשי הנגרם לנפגע בשל הפגיעה האפשרית בו..."

יצוין כי העובדה שלא צורפה חוו"ד מומחה או שנתבקשה הזכות לצרפה במועד מאוחר יותר, לא ישנה את אפיונה של התביעה כתביעה בגין נזקי גוף.

אני סבורה שככלל, ובפרט מאז חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מן הראוי לפרש את תקנות האגרות בדרך ליברלית באופן שבמקרה של ספק לגבי עצם חיוב ההליך בתשלום האגרה, בעיקר כאשר מדובר בנזקים נפשיים, יועדף הפירוש המקל על המתדיין, הפירוש שאיננו חוסם את דרכו לערכאות. זאת כדי שלא ייווצר מצב שהאגרה עשויה להוות מחסום בלתי ראוי מפני בירור תביעות ועניינים שראוי היה לבררם.

לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את הבקשה וקובעת כי האגרה תחושב בהתאם לתקנה 6 לתקנות האגרות כתביעה בגין "נזק גוף".

ניתנה היום ה' בניסן, תשס"ה (14 באפריל 2005) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.